הדרך הנפוצה למניעת התפתחות יתושים בבריכות חמצון מבוססת על עיקור צמחיית הגדות באמצעות קוטלי צמחייה כימיים, ריסוס רצועת המים הקרובה לגדות בקוטלי חרקים כימיים ויציקת חומרים שמנוניים למים בצמוד לגדות.
לשיטה זו מספר חסרונות :
- הכנסת כימיקלים לבריכה מפרה את שיווי המשקל הביוכימי במים ומפריעה לתהליכי החמצון.
- השימוש הנרחב בפיזור רעלים כימיים מביא לזיהום סביבתי ולפגיעה משנית באורגניזמים שונים שאינם מטרת ההדברה. חומרים אלה מצטברים בגופם של האורגניזמים, עוברים בשרשראות המזון וכך פוגעים, בסופו של דבר, במארג כולו.
- עלותם הגבוהה של חומרי ההדברה והצורך המתמיד בהעלאת הריכוזים שבשימוש ובפיתוח חומרים אלטרנטיביים – כנגד התפתחות התנגודת המהירה של הזחלים, הנעשים עמידים לרעלים השונים בתהליך הברירה הטבעית - אשר מייקרים עוד יותר את השימוש בהם.
