מידעון ינואר 2018

בימים האחרונים ירד הגשם במלוא עוזו וברשות המים כבר מזדרזים לבשר שאולי... ייתכן... שהשנה לא תוכרז כשנת בצורת, בניגוד להצהרות קודמות.

 

 

mancal2017בימים האחרונים ירד הגשם במלוא עוזו וברשות המים כבר מזדרזים לבשר שאולי... ייתכן... שהשנה לא תוכרז כשנת בצורת, בניגוד להצהרות קודמות.
שטייניץ - "לאור הגשמים האחרונים הוקפאה הכרזת שנת בצורת"
רשות המים- בסוף אין בצורת? רשות המים: ביומיים האחרונים "חלה תפנית".

אין ספק שהעלייה החדה בכמות המשקעים צריכה לשמח את כולנו. לאחר ארבע שנים רצופות של מחסור חריף בגשמים ופיזור לא אחיד של משקעים בין האזורים השונים בארץ, גשמי הברכה האחרונים הם סימן מעודד.
אולם יש לזכור כי, להצהרה שלא תוכרז שנת בצורת ישנן משמעויות נוספות, ביניהן גם ההחלטה שלא לפצות את החקלאים על המחסור המתמשך של השנים האחרונות במים.

כבר באוקטובר האחרון הודיעה המדינה על קיצוץ במכסות המים לחקלאים - המים יתייקרו? רשות המים הודיעה על שנת בצורת וקיצוץ של 50% לחקלאים.
לחידוד הנושא הצהרות כאלה אינן נשארות באוויר, הן גוררות אחריהן מעשים. החקלאים נערכים לקיצוץ, מצמצמים בשטחי הגידול, משנים את תכניות השתילה והנטיעה ובמקומות מסוימים פשוט וויתרו על נטיעות חדשות שלא ניתן יהיה לעמוד בצריכת המים שלהן. את השלכות הצעדים האלה הם יצטרכו לשאת כעת, מאחר וכבר לא ניתן, בשלב זה של העונה, להשיב את הגלגל לאחור.

אחת הדרכים לסייע לחקלאים להתמודד עם צעדים כאלה, המשפיעים באופן ישיר על פרנסתם, היא לפצות אותם בגין הבצורת, אולם כעת כאשר רשות המים והשר הממונה מכריזים בחדווה שהנה, נפתרו כל הבעיות וככל הנראה לא יהיה צורך להכריז על שנת בצורת, הנפגעים הישירים יהיו (שוב) החקלאים. מי היה מאמין שאלה שנפגעו מהמחסור במים, יהיו עכשיו אלה שמשלמים את המחיר כי... ירד גשם.

באחרונה שמעתי את מנכ"ל רשות המים גיורא שחם אומר, כי מדינת ישראל עומדת בחסר של
כ – 40 מיליון מ"ק בנפח האיגום שלה. נתון זה דומה מאוד לנתונים שיש בידינו, לפיהם עומדות כיום האגודות החקלאיות בחסר איגום בהיקף של עשרות מיליוני מ"ק.
התוצאה היא שאין לנו למעשה דרך לאגור את כל מי הגשמים הברוכים וחלק משמעותי מהם זורם לים. יתרה מזאת, בימי החורף כאשר המאגרים הקיימים מתמלאים במי גשמים, אין מקום להזרים אליו את הקולחים ואלה נשטפים לנחלים ומהווים סיכון בריאותי, מאחר ורמת הטיהור שלהם אינה עומדת בתקן הנדרש להזרמה לנחלים ומשם לים.
לא ברור לי, כיצד מדינת ישראל שנחשבת ליעילה ביותר בעולם בטיפול והשבה של מים, מוצאת עצמה שוב ושוב במצב כזה.

בשנים האחרונות הפכה החקלאות הישראלית ל"אקוויפר הרביעי" של מדינת ישראל.
בכל פעם שהיא נתקלת במחסור, ברירת המחדל של המדינה היא לקצץ במכסות המים של החקלאים ולהשתמש בחקלאות כמקור חליפי של מים.
חקלאות אינה מאגר מים. היא ענף כלכלי שהמים מהווים בו אמצעי ייצור מרכזי ואין זה תפקיד החקלאות להיות בולם הזעזועים של המדינה, שבאמצעותו מכסים שוב ושוב על כשלי ניהול משק המים הלאומי.

לא נותר לי אלא להפנות את דבריו של גיורא שחם חזרה אליו ואל אנשי רשות המים ומשרד האוצר ולקרוא להם :
שחררו את החסמים המוטלים על האגודות החקלאיות
סייעו בהקמת מאגרים חדשים והרחבת מאגרים קיימים
חזרו לתמוך בפרויקט ההשבה

כל זאת, כדי שנוכל יחד להגדיל את מקורות ייצור המים שלנו ולהפחית את התלות במזג האוויר, שמוכיח לנו, מדי שנה מחדש, שלא כדאי לסמוך עליו...

 

 

 

שלכם,
ארז וייסמן